לעיתים קרובות נאמר “אל תאמר לעולם לעולם” – הכוונה היא שלעולם אל תסכים מראש לדחות או לנתק קשרים של אנשים שנמצאים בתהליכי שינוי אישיים, גם אם ההכרזה על שינויים כאלו מגיעה מבן זוג שלך. מחקר שנערך בשנת 2011 בנושא אפליה כלפי טרנסג’נדרים, גילה כי בעוד ש-57% מהמשתתפים חוו דחייה משפחתית משמעותית, כ-43% הצליחו לשמור על רוב קשרי המשפחה שלהם. זה מראה שמרבית המשפחות מצליחות למצוא דרכים לתמוך באהוביהם ולעבור את התהליך יחד, גם אם זה מצריך שינוי והתמודדות רבה.
1. “אהבתי את האדם, לא את הפין.”
במהלך שני העשורים הראשונים לנישואיהם, קים וביל לא קיימו יחסי מין לעיתים קרובות – אולי חמש פעמים בשנה, אם כי זה לא הפריע להם לנהל מערכת יחסית שמחה ומספקת. קין, בת 55 מתל אביב, מציינת שכמעט ולא הייתה לה בעיה עם היעדרות אינטימית לעומת הקשר הרגשי הקרוב שיצרו. היא מדגימה שאינטימיות יכולה לבוא לידי ביטוי גם מחוץ למישור הפיזי, ושהרבה פעמים הקשר הרגשי והאהבה הם הדברים החשובים ביותר במערכת יחסים.
כאשר ביל גילה לגביה את סודו – שהוא למעשה אישה שנמצאת בגופו של גבר – קים הייתה בהלם, אך ההחלטה שלה לא הייתה לעזוב. היא מתמידה באהבתה ומאמינה שבלעדיו חייה לא יהיו שלמים. זה מראה שקשרי אהבה עמוקים יכולים לשרוד שינויים דרמטיים, אם שני הצדדים מחויבים ומכבדים את הגבולות והצרכים של האחר.
בהמשך, הם גיבשו הסכמה שבשנים שלאחר ההתהליך, אין ביניהם יחסי מין – ולא מתוך חוסר רצון או חוסר אהבה, אלא מתוך הכרה שהקשר שלהם מתמקד באינטימיות הרגשית והחיבור הנפשי, שהן יקרות מפז בשבילהם מעל ומעבר לאינטימיות המינית. כהוכחה לכך, קים מציינת: “אני יודעת שבילי תוהה איך זה יהיה להיות עם אישה, אבל אני לא מנסה לשכנע אותה לנסות את זה, והיא בסדר עם זה. זה לא היה מעולם עניין חשוב עבורנו, והקשר הרגשי הוא שמחזיק אותנו.”
2. “השארתי כי יש לי ילדים.”
סיינה (שמות בדויים) הייתה בשוק בלתי צפוי כשבעלה, בן 15 שנים, הודיע שהיא רוצה לעבור את תהליך הניתוח לשינוי מין. סיינה, בת 42 מלוס אנג’לס, מציינת: “אנחנו לא היינו קרובים כבר זמן רב, אך כאשר הוא הודיע על זה, הרגשתי שכדאי לנו לשמר את האחדות בתוך המשפחה כדי לייעל את ההכלה ולקדם את ההבנה של הילדים את המצב.”
המחויבות למשפחה ולקיום אורח חיים תומך ומכיל היא מאוד חשובה במצב כזה, אך גם חשוב לשמור על בריאות הנפש והגוף של ההורים, כדי שלא יקרוס תוך כדי הטיפול והתהליך. סיינה תכננה מראש את הדרך שלה – היא מצאה שיטות לשמר גבולות ברורים ולשמור על אחריות כלכלית ורגשית כלפי הילדים, כולל קיום דיאלוג פתוח על השינויים, ומותרות לעצמה למצוא גם קידום עצמי ואיזון אישי באמצעות קשרים אחרים. לאחר תשעה חודשים, ובסיומו של הליך ההחלמה של בעלה לשעבר – שהפך לבחורה בשם דניא – היא עזבה את הבית, תוך שמירה על משמורת משותפת וחינוך משותף עם ההורים.
3. “הייתי לטינית לסבית במחתרת.”
עבור אלן, אחרי 15 שנות נישואין, ההודעה של בעלה סאם על רצונו לעבור שינוי מין הייתה כמו “מכה בתחת”. אלן, בת 42 מסן פרנסיסקו, משתפת: “זה לא היה פשוט לשמוע שהוא מרגיש ‘לא נכון’ בגופו של גבר, אך זה לא אומר שהשינויים האלו מתאימים גם לשלי.” היא מספרת שהחוויה שלה נגעה גם בנקודה רגשית, בשל הרגלים שהיא עצמה פיתחה בעבר, כמו חיי המין עם נשים שהיו לה בזמן הלימודים, וכי לא הייתה זרה לה האפשרות שמין נשי יהיה חלק מחייה מחדש.
התעוררות זו הובילה אותה לגלות שמיניות שונה, ולהבין שהאהבה והאמון קיימות גם במערכת שבה המוביל לשינוי הוא הטעם וההעדפות האישיות שלה. אלן מבהירה שאחר שראתה שהשינוי אינו משבש את הקשר הרגשי ביניהם – היא אינה מצטערת. למעשה, היא מצאה שיחידת זו הפכה לעומק גדול יותר וקשר מיני שונה – תהליך שמראה שאהבת אמת יכולה להעמיק ולפרוח גם במצבי שינוי ואי וודאות, אם יש אמון וכבוד הדדי.
