לעיתים נדירות מצבים שבהם פילוסופיה, בדים סקסיים ותחבורה המונית משתלבים כדי להביא לרומנטיקה. אך בפעמים אלה, הם יחד עם דמויות כמו מונטי פייתון, מרטין לותר קינג, אלוהים וגנבת תכשיטים עירונית, הצליחו להביא פעם אחת שתי נשמות הזויות ומגוונות אל חיבור עמוק ומפתיע.
ההתחלה של הסיפור מתרחשת באופן טיפוסי: מתוך טיפשות, טעויות, וניסיון כושל למצוא אהבה. מתוך ידע שנאסף מסרטים ישנים, ספרים ודמויות הרומנטיקה המתחממת על המסך, יצאתי לדרך כשהפעם הראשונה היתה בידיים ריקות, אך הלב מלא בהתמודדות עם חוויות קשות שהותירו טעם מר בפה. בין אם זה בידוד, הרפתקאות אבודה במערכת היחסים, או תחושת תסכול בכל הקשור להגשמת אהבה אמיתית – חוויתי לאורך השנים שורה של טעויות ומזימות שיכולות להיחשב כלא פחות ממשחקי חיים מיוחדים במינם.
קשה היה לי להאמין בעשייה, באמונה בעצמי ובסיכויי למצוא שותף לדרך. הייתי שקועה באירועים של השרדות רגשית, שהחמירו כל הזמן, ולמרות זאת נמשכתי לחפש תובנות וייעוץ בכל מקום – מקור טוב יותר לא למצוא תקווה מאשר בספרי עזרה עצמית שהיו עמוסים בפתרונות פשוטים ומבטיחים וודאות. בין ההמלצות שקראתי, מצאתי ספר מעניין משנת 1925 בשם “משחק החיים ואיך לשחק אותו”. ההיגיון הפשוט שהושם בו, לעיתים מלווה באי-אמון, היה שהחיים הם משחק שאפשר ללמוד כיצד לשחק טוב יותר. בפשטות, סיסמאות כמו “היה מוכן להשליך את הכל לאוויר והאמין שהיקום יודע מה הוא עושה” או “הפגן את אמונתך באמצעות מעשים שמדגימים את השקפת עולמך החיובית” נשמעו פשוטות, אך במציאות הפיכתן למציאות הייתה קשה ומאתגרת במיוחד.
הזמן התקדם, והדיכאון שלי ילך והחמיר. באחד הלילות החורפיים, גיליתי שאני שוהה על סף קריסה, מתייפחת ומשקיפה בטלוויזיה לאמוד את הכוחות. אז קרה משהו שונה – החלטתי לקחת החלטה דרמטית: להרים ידיים, להיכנע ולסגת. בפעם הראשונה מזה זמן רב, אמרתי בקול רם: “אלוהים, יקום, מישהו – אני מוותרת. אני משחררת את הכול לידיך”. אמרתי זאת מתוך תקווה שהשחרור יאפשר לי למצוא דרכי חדשה בחיים. בלילה ההוא, נרדמתי בשקט נפשי שלא תואר.
למחרת, למרות החשש שהתקווה תתמוסס שוב, החלטתי לפעול. חשבתי על תכולת הלבוש הסקסי שהיווה סימן לירח הדבש של הרגשות וההרפתקאות שלי; פחדתי שהפחד מכישלון יגרום לי להימנע מלנסות שוב, אך החלטתי להפוך את ההימור לשיטת פעולה. קמתי, ללבוש צמרת חמה והלכתי לתחנת רכבת תת-קרקעית אל חנות היוקרה אוגנור Provocateur. הייתי בטוחה שהקנייה תיתן לי כוח והשראה. בזמן ההמתנה לרכבת ביום ראשון בבוקר, פתאום הבחנתי באיש שקורא ספר בשם “היסטוריה של הפילוסופיה, כרך 9”. מתוך סקרנות שאלתי אותו לפני שהתחלנו שיחה ארוכה על פילוסופים כמו קאנט, אוריבלי ותומס קאוט, ועל הומור של מונטי פייתון, כשהתחלנו לשיר ביחד את שיר הפילוסופים. הקשר שנוצר במפגש מקרי זה היה יוצא דופן והרגשתי שאני מבינה שזו לא סתם מקריות.
במהלך הנהיגה ברכבת, עמדתי בפני החלטה: להיפרד מבלי להכיר את האדם הנחמד שהפגין חוכמה וטוב לב, או לנסות לייצר קשר. למרות שמדי פעם אני מדברת עם זרים, בכל זאת היה שוני במצב – מישהו שקרן באורח חייו שזורח בעולם המהיר והלא צפוי. לבסוף, כשהרכבת הגיעה לתחנה שלי, שאלתי עליו המלצות על ספרי פילוסופיה נוספים, וכשהוא התייחס, אמרתי שהוא יכול לשלוח לי את ההמלצות בדיוק לפני שיצאתי מהרכבת, ומשם התחיל קשר שקיבל בהמשך משמעות רבה.
המשך הסיפור מגלה כיצד שיחות, החלפת מיילים ואפילו הזמנה לדייט מצאו את מקומן, כאשר החשש מפני דחייה נמס מראש. למרות ההבדלים המהותיים בין שנינו, התגלה שקיומו ושיקול דעתו היו בדיוק מה שהייתי זקוקה לו כדי להבין שהאהבה יכולה להפתיע בכל מצב ובכל גיל. הקשר התפתח עד שהגיע ליום בו החליטה ללבוש את הטבעת, והוא כתב לי את כתובת המייל שלו על דף קטן שהשאיר לי בזמן שהיינו על הרכבת – סימן להבטחה ולאמונה שהיקום יודע את דרכו.
בסיום, הסיפור שלי הוא עדות לכך שהאמונה והתמדה – גם כאשר הכל נראה אבוד – יכולים להביא להפתעות של שמחה ושל חסד, שהן לעיתים קרובים יותר ממה שאנו משערים. ההבנה שאהבה היא לא תמיד תוצאה של תכנונים מושקעים, אלא לפעמים תוצר של סיכונים, תקווה ואמונה בלתי מתפשרת, מהווה את המסר המרכזי של סיפור זה.
