אני ובעלי חיים חיים חיים מאוד עמוסים ועומסים בחיים שלנו. הוא עובד עבודת משרה מלאה ומבקר בתכוף בערים שונות בשל עבודתו, ואני עובדת בחלקיות משרה ומשתתפת כעת בהכשרת מורים ליוגה. יש לנו שלושה ילדים, כלב, שתי חתולות ושני ארנבים, וגם בית. בנוסף לכלים הקטנים והקטנים שמצריכים שעות של טיפול ותחזוקה בכל יום. במילים פשוטות, אנחנו לא בדיוק נמצאים במצב של חיפוש אחר רגעים של שקט עצמי.
המציאות היא שברוב שעות היום, בעיקר לאחר שהיום מתרחש, רוב הזמן אנחנו עייפים מאוד ומעדיפים לשהות לבד. אין דרישות, ואין צורך בהתחכמות או בפעילות תוססת. אני אוהבת לקרוא, והוא אוהב לקרוא או לצפות בטלוויזיה. לפעמים אנחנו צופים ביחד בסדרות שונות, ובמיוחד ב”מותחן רוצח” או בתוכניות מסוג זה, אך מבחינה עמוקה, בימים של העבודה המלאה משני הצדדים, לא תמיד בא לנו להיכנס למעגל של פעילות קרובה ופיזית. זה קורה כמה פעמים בשבוע, אך גם אז זה לא כמו בסופי השבוע שיש לנו את כל הזמן והאנרגיה לבלות יחד ולחוש יותר קרבה.
לאורך 15 שנות נישואין וגידול משפחה גדולה, אנחנו כנראה הזוגות שמתאימים ביותר לתיאוריה של “תיאום מיני” שנחוצה על ידי כמה מטפלים זוגיים. מומחים מצביעים על כך ש”על פי רוב, מין מתואם מראש עדיף על חוסר מין”, ואני מסכימה עם זה באופן כללי, אך גם סבורה שתיכנון מיני עלול לחסל את ההנאה הטבעית והספונטאנית שיש בפעילות המינית.
יתכן שזה נובע מכך שבעלי ואני, למרות העומס והעייפות, אנחנו זוג שמח והאכפתי, ומצליחים לשמור על קשר מיני כמה פעמים בשבוע. לא כל מפגש הוא סשן רציני ואינטנסיבי — לפעמים זה רק חטיף קצר וקולע, אבל אני בטוחה שאם היינו נמצאים במצב שבו המין מצטמצם לפחות פעם בשבוע, הייתי מחפשת דרכים לשפר את המצב ואולי אפילו הייתי פונה לתוכניות בלוח הזמנים שלי. יחד עם זאת, הייתי שואלת את עצמי כמה שאלות.
שאלות שעולות: מדוע מין לא תמיד נמצא בראש סדר העדיפויות שלנו? למה זה דורש תכנון מראש כדי שזה יקרה? אני מבינה שיום שלם בלי מגע מיני או חוויית קרבה היא אפשרית, אבל בכל מקרה יש ימים שאני מרגישה מאוד קרובה לבעלי, גם ימים שבהם אני פשוט מרגישה צורך עז בחיבור. יש רגעים שפתאום מתרקמים בי ריגושים ולסקס אין תאריך קבוע בלוח הזמנים שלי, אלא תמיד משהו שמתרחש בטבעיות, מתוך הרצון וההנאה שבחיבור הפיזי.
הגישה של תיאום מין מראש מרגישה לי חסרת חיים וחסרת אופי. לרוב, ההתרגשות והקירבה ההפתעות הם הדברים שהופכים את הפינוק הזה לקסום. אני מצפה לרגעים ספונטניים של חיבוק חם שנפתח לסשן של חיבה אינטימית, במקום תכנון מדויק של ערבי זוגות או פעילויות קבועות. אנחנו כן מקיימים “ערבי דייט” שבועיים ולעיתים קרובות, אך אני סבורה שמין צריך להיות חלק מהחיים באופן טבעי, לא תוצר של תזמון בלוח זמנים, אלא מתוך הרצון הטבעי והרומנטי שלנו.
בסופו של דבר, אני מאמינה שכל נסיון לקחת את ההפתעה והספונטאניות מחוויית המין הוא גם חיסול של ההתרגשות והחיבור הנעים שמגיעים מתוך היצירתיות והחופש. גם אם נישאר ביחד עוד 100 שנים, אני חושבת שנשמור על התשוקה והחיבור באופן טבעי, בלי תיאום מראש ובלי תאריכים מסודרים. כי העבודה על הקשר והאהבה היא שגורמת לנו להרגיש חמים, מוקסמים ומאושרים — והכל נעשה מתוך רצון חופשי ושעות של חיבור אינטימי בלב הלב של חיי היומיום שלנו.
